ימי השלישי האחרונים
חודש של התעוררות
ארבעה שבועות לפני נורוז מתחיל ספירה לאחור: כל יום שלישי מוקדש לאחד מארבעת היסודות. יחד הם מוציאים את הטבע משנת החורף ומכינים את האדמה לשנה החדשה.
ימי שלישי אלה מכונים «האחרונים» — אחיר צ'רשנבלר. לכל אחד מנהגים, סימנים ומאכלים משלו, והעם מצפה להם בהתרגשות מיוחדת.
הרועש ביותר הוא שלישי של אש, שבו מדליקים מדורות וקופצים מעל הלהבות. ושלישי של אדמה מסיים את הסדרה ופותח את הדרך אל נורוז עצמו.
סו — מים
המים מתעוררים ראשונים. ביום שלישי זה מחדשים את המים בבית, קופצים מעל פלג ורוחצים פנים עם שחר «למזל».
אוד — אש
האש מתעוררת. מדליקים מדורות, קופצים מעליהן ומדליקים נרות — סמל לחום, אור וטיהור.
ייל — רוח
הרוח קמה: היא מלבה את המדורות, מפיצה את החום ומסייעת לגרגר לנבוט. הרוח מעירה את האדמה הישנה.
טורפאק — אדמה
האדמה קמה לתחייה, מוכנה להוליד. זהו יום השלישי האחרון לפני נורוז; בימים אלה זורעים ומנביטים את הסמני.
טונקאל — מדורה
הטקס המרכזי של הערבים הוא הטונקאל, מדורת החג בחצר. סביבה מתאספות משפחות ושכנים.
ניחושים וסימנים
בערבים מנחשים את העתיד: מאזינים בסתר ליד דלתות, מטילים טבעת למים ומבקשים משאלות אל האש.
טונקאלאש וקפיצה
הקפיצה מעל הלהבה
בערב נורוז ובשלישי של אש בוערות מדורות בחצרות. קופצים מעליהן — צעירים וזקנים — ואומרים: «כובדי אליך, קלילותך אליי».
כך משאירים באש את הצרות והמחלות של השנה החולפת, כדי להיכנס לחדשה נקיים וקלים. אסור לכבות את המדורה במים — עליה לדעוך מעצמה.